סיפורי אלף לילה ולילה – גרסת הקפה -חלק א

סיפורי אלף לילה ולילה, שמקורם, כך סבורים החוקרים, בתרבות המזרח של המאות השישית עד השמינית לפני הספירה, כוללים קובץ ענק של מעשיות מרתקות.

האגדות מספרות על מלך פרסי שהיה מבלה עם נשים רבות, ובדרך קבע היה מורה לעוזריו להוציא להורג את האישה איתה בילה בלילה הקודם.

כך נהג המלך עד שפגש בשחרזדה, בתו של הווזיר, שבלילה סיפרה למלך סיפור מרתק שלא הסתיים עד אור הבוקר. עם עלות השחר השתתקה שחרזדה וסירבה לספר למלך את המשכו של הסיפור, כדי להשאירו במתח – וזה בתמורה לא הוציאה להורג משום שהשתוקק לשמוע את סוף הסיפור.

כך, לילה אחר לילה, הייתה שחרזדה מספרת למלך סיפורים שונים ומשונים, עד שמקץ שלוש שנים נולדו להם שלושה ילדים והמלך החליט לא להוציא את מספרת הסיפורים להורג ולקחת אותה לאישה.

בדומה לסיפורי אלף לילה ולילה, גם סביב הקפה נקשרו והומצאו אינספור אגדות ומעשיות מרתקות לאורך שנות ההיסטוריה.

מעשיות אלו משלבות, בין היתר, תככים, מיתוסים, אגדות והרפתקאות יוצאות דופן, אשר הופכות אותן לרלוונטיות ומרעישות גם בימינו אנו.

הדרוויש ושיח הקפה

על פי רוב אגדות העם, מוצאו של הקפה הוא באתיופיה. אגדה אחת מספרת על דרוויש שנידון למוות והוגלה על ידי אויביו למדבר האתיופי. לילה אחד התעורר הדרוויש מחלום נבואי, אשר גילה לו את עץ הקפה הקסום. הדרוויש קטף את פירות העץ, הרתיח אותם, ושתה את השיקוי שהניבו הפירות – וחש מיד בהתרוממות רוח, אשר הצילה אותו מהתשישות והחולשה שבגלות במדבר. כשכוחו במותניו ורוחו מרוממת פנה הדרוויש לדרך חדשה, בה הציע את המשקה החדש לחולים ומצורעים שפגש בדרכו – ולמרבה השמחה, המשקה הקסום עורר וריפא אותם באופן מרשים. את מסעו סיים הדרוויש בתימן, שנחשבה באותן שנים למדינה חשובה ורבת עוצמה. המשקה הקסום החדש שהביא לעיר הפך במהירות לבשורה אמיתית בעולם הערבי של התקופה, וכוחו של תבלין הקפה נחשב למתת אל.

רועה הצאן והכבשים המרקדות

מעשייה אחרת מספרת על רועה צאן אתיופי בשם קלאדי, שהבחין יום אחד שהכבשים שלו מרקדות בצורה מוזרה לאחר שאכלו מעץ מוזר שמצאו באחו. קלאדי הסקרן מיהר לנסות לאכול בעצמו את הפרי המוזר, וההשפעה הפלאית שלו לא איחרה להגיע – קלאדי המופתע החל גם הוא לרקד בעליצות ובשמחה ביחד עם כבשיו. איש דת, שראה את רועה הצאן וכבשיו מרקדים ושמחים, תהה לפשר עליצותם, וקלאדי מיהר לספר לו על העץ הקסום, שפרותיו מרוממים את נפש האדם. בזכות תגליתו המרעישה של קלאדי, עשה איש הדת שימוש בעץ הקפה, ובעזרת פרותיו השכיל לסייע לאחיו הדתיים להישאר ערים במהלך התפילה.

פרט לאגדות האפריקניות על תגלית הקפה באתיופיה, קיימים עוד סיפורי עם רבים המגוללים מעשיות מופלאות ושובות דמיון סביב תבלין הקפה. 

חלק ב’

גילויו של תבלין הקפה על-ידי אנשי היבשת האירופאית היה דבר צפוי, שעתיד היה להתרחש במוקדם או במאוחר, והוא אכן קרה באיחור ניכר, בסביבות המאה ה-16 לספירה הנוצרית.

האגדות מספרות שהתימנים היו קנאים מאוד לתבלין הקפה, והם אסרו על הוצאתו מגבולות המדינה (העונש על הוצאת הקפה מגבולות המדינה היה מוות).

אלא שלבסוף יצא הקפה מגבולות תימן, והסברה היא שעולי רגל למכה לקחו עימם תבליני קפה, ומשם הגיעו תבליני הקפה זלגו למדינות שונות במזרח התיכון דוגמת תורכיה, ערב הסעודית ומצרים.

המסע לאירופה

סוחרים איטלקים היו ככל הנראה הראשונים ששמו את ידם על תבלין הקפה. למרות הפופולאריות הרבה של התבלין בארצות ערב, מיהרו אנשי הדת האיטלקיים, לרבות האפיפיור קלמנט השמיני, להכריז על שתיית קפה כעבודת שטן, שתגרום לשותים אותו ליפול למלכודת נוראה.

מדינות רבות התחרו באותן שנים בניסיון לשלוט בייבוא הקפה לאירופה. מעצמות גדולות כצרפת, ספרד, ואנגליה התחרו ביניהן, אך הייתה זו לבסוף הולנד הקטנטנה שהצליחה לשים יד ראשונה על מקור התבלין המסתורי.

בתחילת המאה ה-17 הבריחו סוחרים הולנדיים שתילי קפה מתימן, ותוך מספר שנים הפכה העיר אמסטרדם למרכז תרבותי שוקק ולמרכז המסחרי הראשון באירופה של תבלין הקפה.

ההרפתקאות בצרפת

מאה שנים מאוחר יותר הגיע הקפה לצרפת. בתחילה היה הקפה נחלת המעמד העליון ומשפחת המלוכה בלבד, ושתילי הקפה הראשונים נשתלו בגניו של לואי הארבעה-עשר, מלך צרפת. בשנים הראשונות לאחר שהגיע הקפה לצרפת היה המלך קנאי מאוד לשתילי הקפה שלו, והפצתו לא התאפשרה מחוץ לארמון המלוכה.

כל זאת, עד שהגיע לארמון קצין ים צרפתי הרפתקן בשם גבריאל דה-קליאו. הקצין הצעיר שמע על סגולותיו המופלאות של צמח הקפה, ובאחד מביקוריו בארמון המלוכה גנב מספר שתילים מארמון המלוכה, החביא אותם בתמונה עם דופן כפולה, והבריח אותם בדרכו הארוכה בים לקולוניות הצרפתיות בדרום אמריקה.

האגדות מספרות שבדרכה של הספינה ליעדה, היא נאלצה להתמודד עם מזג ים סוער, עם סופות רבות, ולא אחת גברה על ספינות פיראטים שניסו לשדוד אותה.

הקפה מגיע לדרום אמריקה

גבריאל דה-קליאו הצליח במשימתו להביא את הקפה לקולוניות הצרפתיות בדרום אמריקה, ומהן הוא התפשט במהרה לרבות מן המדינות ביבשת. באותן שנים גם ההולנדים התחילו לייצא קפה לדרום אמריקה, ותוך זמן קצר הפכה היבשת הדרומית לאחד ממרכזי הקפה הדומיננטיים ביותר בעולם.

אגדה נוספת מספרת על כך שבתחילת המאה ה-18 גידלו שתילי קפה בקולוניות הצרפתיות בגויאנה.

באחת מן המחלוקות על סימון הגבול המקומי, נקרא ברזילאי בשם פרנציצקו דה-מיו לפשר בין שני הצדדים, ובתמורה לעזרתו הוא קיבל שק זרעי קפה.

סיפורים נוספים מספרים שתקרית זו היוותה את אחד הצעדים הראשונים והמשמעותיים ביותר בהפיכתה של ברזיל למעצמת קפה עולמית, אשר יצאה במאות ה-18 וה-19 קפה לכל רחבי העולם.

לסיכום, סיפור התפשטותו של תבלין הקפה בעולם הוא סיפור מרתק, שאין מתאים ממנו למשקאות הנפלאים שמכינים בעזרתו.