קפה ומנהגים יהודיים

ובכן…. כן. הקפה הוא של כו-לם. מוצאו מאזורנו, הוא התגלה באקלים חם. גם אם הערבים גילו אותו, היהודים היו לא הרחק משם. הוא נזכר גם בכתבים יהודיים מכל מקום ששהו בו יהודים. נזכר וגם נשתה. בספרות העברית שנכתבה בגולה קראו לו קהווה. יעקב פיכמן סיפר: …. שם ישבנו על כוס קהווה… ” וגם יעקב בורלא, בתיאוריו על הרובע היהודי בירושלים הזכיר את ההסתופפות לעת ערב לנחמת הקפה: “מחמת מרבית המעריבים לבתי קרנות אלו ישבו רבים בשרפרפים נמוכים, כנופיות כנופיות, על פני הרחוב. שם יעשנו נרגילות, ילגמו קהווה וירחשו רחש חיים…”

קפה בכל בית

הקפה יש בו משהו מחמם גם לוּ רק קראת את המילה “קפה” או “קהווה” כתובה בספר. אנחנו אומרים ברוֹך: קפה, כאילו זה העונג שישיב את נפשנו מיד. תמיד תמצא צביון אנושי כזה או אחר במקום בו מוגש המשקה השחור, עם חלב או בלעדיו. בני כל המשפחות נזרקים בימי שבת אחר הצהריים על הספות, שיכורים מאוכל, וממלמלים: קפה. ואז אמא או אבא (הער מביניהם) מכינים ומביאים את הקפה, וכולם רוכנים מעל הספלים, משחקים שש בש או שח מט ומדברים לאט.

קפה אחרי תפילה

הקפה איננו רק מושא של הנאה. הוא מן הצרכים שלנו והוא נשתה כדרך של שיגרה בכל בית פעמיים שלוש ביום. פעם גם ילדים קיבלו קפה – בחלב. וגם בבתי הכנסת חילקו קפה: “וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות יהיה בתפילת …. ואם הגוי בא לבית ישראל ביו”ט בשביל ואזית”א מותר לבשל משקה שקורין קהווה “.

הישרדות סביב קפה בגולה?

יהודי טריפולי נהגו להביא את סירי החמין שלהם אל תנור גדול בלב השכונה. באמצע הסיר היו תוקעים בקבוק זכוכית עבה ובו קפה בוץ, מוכן לשתייה עם בוקר, עת באים ולוקחים את הסירים הלוהטים הביתה, איש איש למשפחתו. בבית היו מוציאים את הבקבוק ושותים. הקפה הזה שבושל ארוכות היה לו טעם מיוחד ונטמע בזיכרון כטעמו של הקפה של שבת.

בימי החול קלו היהודים פולי קפה מעל גחלים, ובעת ובעונה אחת עם הקלייה, גם טחנו אותו במעין גלגלת. עד שבימי המחסור, שהביאה מלחמת העולם השנייה, היה הקפה יקר וקשה להשגה. כמעט לא היה קפה, לא ליהודים ולא ולנוצרים ולא לערבים. מה עשו היהודים במעט הקפה הנדיר והצרוף שהשיגו?

קפה וסודות

הראש היהודי רב התושייה מצא פתרון למצוקת הקפה ולעובדת מחירו גדול מהישג יד: היהודים ערבבו אותו עם פולי חומוס. החומוס נקלה בנפרד כי זמן הקלייה שלו ארוך יותר, ובזמן קלייה של קפה יש לשמור היטב פן יישרף ויתמרר טעמו הערב. למרבה הפליאה, החומוס השביח את טעמו של הקפה, והדבר הפך לסודם של היהודים: קפה בזול, ועוד טעמו מעודן יותר. מכוח טעמה המעודן של התערובת הזאת, הוסיפו היהודים חומוס לקפה, גם משנסתיימו ימי המחסור, אבל רק קמעא.

בארץ ישראל כבר לא עירבו קפה בחומוס כפי שלא עירבו מין בשאינו מינו. מאז הוקמה פה מדינה ועברו ימים עוד. גרגורי לגימות מספלולי הבוץ הסמיך אינם נשמעים כבעבר. גרגורי הלגימה וגם צליליה של הכפית המשתקשקת בכוס, כדי לערבב את הסוכר בקפה לכדי מזיגה שלמה של מריר ומתוק, נשמעים, גם נשמעים, אבל גם מספלי קפה אספרסו…

מכונת הקפה

שוב לא נשאיר קפה כל הלילה בתנור. הכנת קפה משובח הייתה לאלגוריתם. אספרסו ביתי כבר אינו רק לעשירים או לעושי הרשום. מכונות קפה ביתיות הן דבר מה שכל בורגני יכול להשיג, אם הדבר מופיע בסולם העדיפויות שלו, כמו מחשב ומדיח כלים. מכונות הקפה מפיקות קפה בטעמים חלומיים, חושניים ומושכי לגימות ארוכות. הן מעוצבות כבונבונים ואין פלא כי הן מתנות החג הנחשקות והמעוררות, עת טעמי הקפה הממוּצים מהן הם הסודות החדשים של המאה העשרים ואחת…